גזר דין בתיק ת"פ 44-10

סאדאת בן אחמד זועבי (להלן: " הנאשם"), הובא לדין ובמסגרת הליכי הגישור הודה בכתב אישום מתוקן על פיו לו יוחסה עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"), וכן עבירה של הסגת גבול כדי לעבור עבירה - עבירה על פי סעף 437(ב) לחוק.

מכתב האישום למדנו, כי ביום 13.4.10 סמוך לשעה 16:30, הגיע הנאשם לביתו של מעתז אבו אליעש (להלן: " המתלונן"), שברחוב ירושלים 14 בעפולה (להלן: " הבית"), כאשר הוא מצויד במכשיר חד ובמטרה לפתור סכסוך קודם שהיה בינו לבין משפחת המתלונן. הנאשם נכנס לבית שעה שאביו הנכה של המתלונן, אימו ואחיו שהו בו. הנאשם פנה אל המתלונן, שלף את המכשיר החד ודקר אותו באמצעותו בחזה וגרם לו חבלות בחזה, בשל כך אושפז המתלונן ובוצעו תפרים בגופו.

מיד לאחר מכן נמלט מן הבית, כשהוא אוחז בידו את המכשיר החד והתהלך ברחוב יהושעו חנקין בעפולה כשהמכשיר החד בידו. השוטר דוד אבוטבול שעבר במקום והבחין בנאשם עיכב אותו ונטל ממנו את המכשיר החד.

הנאשם הודה במסגרת הסדר הטיעון והורשע בעבירות ובעובדות שבכתב האישום המתוקן. עוד הוסכם, כי המאשימה תטען לעונש של מאסר בפועל בן 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי קנס ופיצוי. הסנגור אישר והוסיף, כי יטען לעונש שלא יכלול כלל מאסר בפועל משום שהנאשם חירש אילם, וחצי עיוור, על כך יהיה קושי לשבצו בעבודות שרות (ראה ישיבת יום 9.2.11 עמ' 14 לפרוטוקול). לבקשת הנאשם הוזמן תסקיר מבחן בטרם טיעון לעונש וכן הוזמנה חוות דעת הממונה.

טיעוני הצדדים לעונש

א)         התביעה טענה כי על אף מצבו הקשה של הנאשם בהיותו חירש אילם וכבד ראיה, הדבר לא מנע ממנו לבצע את המעשה הנועז בכך שנכנס לביתו, מבצרו של המתלונן, שעה שבני הבית היו בו ודקר אותו בסלון הבית בחזהו. מכאן יש ללמוד על חומרה יתרה של המעשה אשר גרם למתלונן חבלה של ממש. אין זו מעידה חד פעמית לנאשם זה, בעברו נרשם אירוע קודם שבגינו נשפט, אולם לא הורשע בשנת 2002, שגם היא בגין אלימות. על אף שבית המשפט שם התחשב במצבו, שב הנאשם לאחר מספר שנים וביצע עבירת אלימות.

מחוות דעת הממונה על עבודות השירות ניתן ללמוד, כי הנאשם לא הביע רצון לבצע עבודות שירות ולכן לא נמצא מתאים.

התסקיר השלישי במספר ובו המלצה להטלת צו מבחן במסגרת טיפולית מוצעת, המאשימה סבורה, לאור חומרת העבירות ולאור עברו לא ניתן להסתפק בכך. אימוץ המלצות התסקיר יהא בו משום מסר לפיו מי אשר לא משתף פעולה עם הממונה על עבודות השירות יוצא נשכר.

לפיכך, מבקשת לשלב בין המלצות התסקיר בתוספת ענישה משמעותית שיהיה בה לשלוח מסר ברור לנאשם ולאחרים. עוד מבקשת להטיל בנוסף לעונש מאסר בעבודות שירות גם קנס ופיצוי למתלונן.

ב)         הסנגור טען לעונש וביקש להדגיש את בעיותיו האישיות והנסיבות הקשות של הנאשם, כפי שאלה מפורטות בתסקירי קצין המבחן. מבקש לאמץ המלצות התסקיר. לטעמו, חשוב מאוד שהנאשם יהיה בפיקוח תוך שילובו בטיפול בעמותת "מגדל אור" שם הוא זוכה ויזכה לקבל טיפולים המתאימים לצרכיו וגם הכשרה מקצועית ופיתוח כישוריו.

יש ליתן פרופורציה נכונה לאירוע. על פי מערך הראיות שבתיק לפיו הורשע הנאשם בעבירה על פי סעיף 380 לחוק, סעיף המצוי בגדר סמכותו של בית משפט השלום ברגיל. אין מדובר בפציעה משמעותית. הגיש תעודה רפואית החבלה לא היתה קשה.

הנאשם בן למשפחה המונה 11 נפשות, אינו עובד, אין לו כסף לשלם פיצוי והמשפחה התגייסה לעזרתו כדי לספק לנאשם הגנה משפטית. עברו קל ביותר.

המתלונן גם הוא תרם את חלקו לאירוע. לאחר האירוע משפחת המתלונן רדפה אחר הנאשם וגם כאשר היה בתוך ניידת המשטרה הרביצו לו, כך על פי דוחות השוטרים. גם הרקע למעשה מפורט בתסקיר. הנאשם הגיע לבית המתלונן מתוך רצון לפתור הסכסוך שלא בדרכי אלימות, אלא שארע אשר קרה שלא בכוונתו.

הנאשם היה עצור מיום 13.4 עד ליום 29.4, חוויה קשה שהשפיע עליו רבות, בעיקר בשל מצבו הקשה. מאז היה במעצר בית מלא עד ליום 9.2.11 שאז בוטלה ההגבלה. הנאשם קיים תנאי השחרור. מאז האירוע עברו כשנתיים במהלכם הנאשם לא נסתבך באירועים כלשהם, שיתף פעולה עם קצין המבחן כעולה מתוך התסקירים. הנאשם הודה, נטל אחריות למעשיו,יש להתחשב בכך לקולת העונש.

זו הפעם הראשונה שהנאשם מקבל הזדמנות טיפולית, זוכה להיות במקום מתאים לבעיותיו וגם מקבל טיפולים פסיכולוגיים. בנסיבות אלה יש לאמץ התסקיר והמלצותיו.

ג)         הנאשם עצמו הביע חרטה עמוקה ואמר (באמצעות מתרגמת לשפת הסימנים), כי הוא שמח על ההזדמנות שניתנה לו ללמוד ולהוכיח כי יש בכוחו להשתנות.

תסקירי קצין המבחן

1)         התסקיר הראשון הוגש ביום 15.6.11 ממנו למדתי כי הנאשם בן 30, רווק, תושב הכפר טמרה, חירש אילם מלידה, וסובל מתסמונת אשר הגורמת לנסיגה הדרגתית של הראיה בבגרות.

משפחת המוצא מונה זוג הורים, אשר ביניהם קרבת דם, ואחד עשר אחים ואחיות. בין ילדי המשפחה, חמישה ילדים חרשים אלמים.

האב  בן 68 אינו עובד בשל מחלה. הנאשם תאר יחסים רחוקים עם אביו. האב אינו יודע את שפת הסימנים, מדבר עימו בקודים ואינו מקשיב לו, לכן חש תחושת דחייה מהאב אשר גורמת לו תסכול ועצב רב.

האם בת 60, גם היא חולה, נושאת בעול הטיפול הפיזי והרגשי בילדיה החרשים אלמים. הנאשם תאר קשר קרוב לאימו שהינה סבלנית אליו ומקדישה מאמץ על מנת לסייע לו ולתרגם עבורו את הנאמר בסביבתו. קשריו עם אחיו הסובלים גם הם ממגבלה זהה קרובים.